תחרות הספריה הלאומית, ירושלים

מטרת התכנון היא יצירת יחסי גומלין בין המבנה לבין הסביבה העירונית. כיכר ציבורית הנפתחת דרומה מהווה חלל עירוני “נושם” המתרחב מעבר לתחום המגרש וצופה לעבר העיר והואדיות הירוקים. גשר החוצה את שדרות רופין מוביל אל כיכר הספרייה הצופה אל העיר ומאפשר מעבר של הולכי הרגל ממתחם המוזיאונים אל הכנסת, ואל קריית הממשלה. המרחב הציבורי מסתנן מהכיכר פנימה אל תוך החלל המקורה שמתחת לבניין הראשי, ומאפשר התאספויות רשמיות ובלתי-רשמיות, ושימושים זמניים כגון שווקי ספרים מקומיים ושבוע הספר. הכניסה הראשית ממוקמת מפלס אחד מתחת לכיכר, והקהל הרחב המשוטט בכיכר יכול לצפות בבאי הספרייה. הן הכיכר והן מפלס הכניסה שמתחתיה מאפשרים מבטים כלפי מעלה אל עבר אולמות הקריאה והשמיים שמעבר, מבטים כלפי מטה אל מעמקי מטמון הספרים, או מבטים רחוקים יותר אל עבר הנוף הירושלמי מצפון ומדרום. האגף הציבורי יותר של הספרייה מתרומם מעל לכיכר כמאסה נקבובית ואוורירית. חזית הבניין עשויה להבי אבן ענקיים המסודרים במרווחים משתנים ומאפשרים מבטים מוגבלים מזרחה ומערבה, או פנורמות נרחבות צפונה ודרומה. שני “מחזיקי ספרים” ענקיים תוחמים את האגף הציבורי ומכילים סירקולציה אנכית של אנשים ושל ספרים. מערכת גלריות וגשרים תלויה ביניהם בצורת גריד-תשעה-ריבועים (nine-square-grid). הגלריות על ציר מזרח-מערב משמשות לתנועה, וכונניות הספרים מסודרות בגלריות שעל ציר צפון-דרום. אולמות הקריאה מהווים את ה”מילואה” של רשת הגלריות ומסודרים לסירוגין סביב חצר אור מרכזית החודרת את כל עומקו של הבניין וקושרת ויזואלית בין אולמות הקריאה לבין הכיכר המקורה. החוקר היושב באולם הקריאה מוקף תמיד בנוף פנימי של ספרים וברקע מרוחק יותר של נוף ירושלמי. מבנה הגריד של האולמות והגלריות מאפשר מבטי עומק אלכסוניים וקשר עין בין כל חלקי מכלול המחקר והעיון. אגף התפעול הסגור לציבור ממוקם מתחת לכיכר וצופה מערבה. “נקיק” נטוע עצים חודר לעומק 3 קומות מתחת למפלס הכיכר, מכניס אור טבעי ואוויר לעומק התכנית ופותח את האגף דרומה לעבר גן שקוע המגיע עד צומת הרחובות רופין וקפלן. מאחורי אגף התפעול ומתחת לו ממוקמים המטמונים באולמות ענקיים החודרים עשרות מטרים למעבה האדמה. מעבר ציבורי שחוצה את האגף בדרכו משדירות רופין לעבר הכנסת חושף את המטמונים לציבור הולכי הרגל במבט עוצר נשימה.